<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פי"א</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת. ואם אמרה, מארוסי נתעברתי, נאמנת והולד כשר. ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה, הולד ממזר, שאפילו היה בחזקת בנו, ואמר בני זה ממזר נאמן. והאשה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסי נבעלתי, ואינה זונה. ואם נשאת לכהן לא תצא וולדה ממנו כשר. ואם העם מרננים אחריה וגנוה עם ארוסה ועם אנשים הרבה, אע"פ שבא עליה ארוסה בבית (חמיה) [חמיו] הוי ספק ממזר, שמא הפקירה עצמה לאחרים, ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי הוא, הבן כשר.
<h2>דף טו:</h2>
אסופי שנמצא בעיר שיש בה גוים, בין שהיה רוב גוים או רוב ישראל, הוי ספק גוי לעניין יחסין, קדש אשה צריכה גט. מי שהרגו אינו נהרג עליו. הטבילוהו בית דין לשם גירות, או טבל משהגדיל הוי כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל. היה רוב העיר גוים מותר להאכילו נבילות, רובן ישראל מחזירין לו אבידתו כישראל, מחצה על מחצה מותר להחיותו (היה) כישראל ומפקחין עליו הגל בשבת, והרי הוא לעניין נזקין ככל ספק ממון, המוציא מחבירו עליו הראייה. ונראה למיימוני [פט"ו מהלכ' איסו"ב הכ"ז], שבכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לילד, הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי ספק עבד, ושישא הגיורת הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור, שאין הורגין מספק. וכן נראה לו, שהשתוקי שנשא אשה שאיפשר שהיא ערוה לו, כמו כל אשה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו וכל אשה שנתגרשה או נתארמלה, שמא אשת אביו או אחי אביו היא, הרי היא ספק אשת איש, שאין קדושין תופסין בעריות. ולא נאסר השתוקי על כל אשה שאיפשר שתהיה עליו ערוה, שאין אוסרין עריות עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו, דאל"כ כל יתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם היו אסורין להנשא בכל מקום, שמא יפגעו בערוה (שמא).
